הכל על להקת אלפאוויל | Alphaville best songs
אלפאוויל, להקת הסינת'פופ הגרמנית הוקמה ב- 1982 בעיר מינסטר שבמדינת מערב גרמניה (אז- החצי הקפיטליסטי של המדינה), היא צברה המון פופולריות באייטיז ובין להיטיה הגדולים ניתן למצוא את השירים Big in Japan, Sounds Like A Melody, Jet Set, Dance With Me וכמובן Forever Young (שזכה להרבה גרסאות קאברים מוכרות גם כן).
ההתחלה
בתחילת 1982 נפגשו מריאן גולד וברנהרד לויד בפרויקט מוזיקלי חובבני בשם "נלסון קומיוניטי", והקימו להקה חדשה בשם "Forever Young". כמה חודשים לאחר מכן הצטרף החבר השלישי פרנק מרטנס. יחדיו הם כתבו את השיר הנודע Forever Young והקליטו אותו בתור דמו.
Forever Young
הוקלט בתור דמו
ב- 1984 הלהקה שינתה את שמה לאלפאוויל ושחררה את סינגל הבכורה–
Big in Japan, אותו מריאן גולד כבר כתב ב- 1979. היה זה הלהיט הכי גדול של אלפאוויל, מלבד כיבוש המצעדים במדינת האם גרמניה ובמדינות אירפאיות נוספות כמו יוון, שבדיה,איטליה, ההצלחה הגיעה גם עד למדינות רחוקות כמו ונצואלה ודרום אפריקה. הסינגל גם הצליח במצעד הדאנס של הבילבורד, והיה הסינגל היחיד בתולדות הלהקה שנכנס לטופ 10 של מצעד בילבורד כלשהו. במצעד הבריטי הוא היה לסינגל היחיד של אלפאווויל שנכנס לטופ 20 עם מקום 8.
לאחר מכן שוחרר אלבום הבכורה– Forever Young. למרות הצלחת האלבום, פרנק פרש מהלהקה והוחלף בשנת 1985 בריקי אקולט שקיבל הכרה כבר באלבום השני. גם שני הסינגלים הבאים – Forever Young ו-Sounds Like a Melody זכו להצלחה רבה ולייצוג במקומות טופ 5 בשלל המצעדים האירופאים.
הלהקה התקשתה להשלים עם חוסר ההצלחה בארה"ב ושיחררה שם את Forever Young פעמיים נוספות, הפעם האחרונה הייתה ב- 1988 לצורך קידום אלבום הלהיטים Alphaville: The Singles Collection. השיר הגיע למקום 65 במצעד הבילבורד האמריקאי, ותהיה זו הפעם האחרונה בה סינגל של הלהקה יצליח להיכנס למצעד הזה.
Sounds Like a Melody
פצצת דאנס של אלפאוויל
Big in Japan
היחיד בעשירייה הראשונה של הבילבורד
המשך ההצלחה באייטיז
ב- 1986 שיחררה אלפוויל את אלבומה השני Afternoons in Utopia. הסינגל הראשון Dance With Me היה להיט טופ 20 בגרמניה, צרפת, נורבגיה, שבדיה, דרום אפריקה ועוד. בנוסף הייתה לסינגל גרסת רמיקס שזכתה להצלחה יפה במצעדים ויותר חשוב- הצליחה להשתחל למצעדי הדאנס של הבילבורד בארה"ב. הסינגל השני Universal Daddy שוחרר באירופה בלבד והיה להצלחה. Jerusalem שוחרר רק במדינת האם גרמניה (בישראל דווקא לא). הסינגל החמישי Red Rose היה מוצלח משלשת הקודמים, אבל שוחרר כגרסה שונה מזו של האלבום, כשהוא הוקלט מחדש עם פתיחה וסיום חדשים.
האלבום השלישי של אלפאוויל The Breathing Blue יצא באפריל 1989 מכר מעל לחצי מיליון עותקים. הסינגלים Romeos ו- Mystery of Love היו פחות מוצלחים יחסית לקודמיהם. האלבום יצא כפורמט דיסק גרפי (CD+G) שהיה חדשני לאותה תקופה, כשבנוסף לשירים הכיל גם תמונות בשחור לבן, מילות השירים ותרגום שלהן לגרמנית. הדבר הכי מעניין באלבום הייתה ההחלטה שכחלופה ליצירת קליפים לכל שיר ושיר, הלהקה ביקשה מתשעה במאים להפיק סרט בשם "Songlines" שמלווה על ידי כל 10 השירים של האלבום. הסרט שהופק היה באורך 50 דקות- 8 דקות יותר מאורך האלבום.
Dance With Me
הסינגל הראשון מהאלבום השני
Songlines
כל האלבום השלישי בקליפ אחד
Fools
הניינטיז ותחילת המילניום
האלבום הרביעי Prostitute יצא רק באוגוסט 1994, עם הסינגל הראשון Fools, והסינגל השני והאחרון באלבום The Impossible Dream. אולי בשל חוסר הצלחתו של האלבום, עזב ריקי אקוליט את הלהקה במהלך העבודה על האלבום הבא- Salvation שיצא ב- 1997 באירופה בלבד, ושנתיים לאחר מכן בארה"ב עם עיצוב עטיפה שונה ו- 3 שירי בונוס.
האלבום Salvation היה תקופה סוערת עבור הלהקה, מלבד הנטישה של אקוליט, צמד החברים מריאן גולד וברנד אקוליט נקלעו לסכסוך עם חברת ההקלטות, מה שהביא לביטול כל מסע קידום של האלבום. לכן אלפאוויל הפיקה עצמאית הופעות לקידום האלבום ותשתית אינטרנטית להפצה ולתקשורת עם מעריצים. למרות שהקידום העצמאי לא היה קרוב לזה של גוף שמתמחה בכך, האלבום היה להצלחה גדולה- הראשון מאז Afternoons in Utopia של 1986.
בשנת 2000 שחררה את אלבום ההופעה החיה הראשון Stark Naked and Absolutely Live ("ערומים כביום הלידה וחיים לחלוטין-בהופעה חיה"), האלבום הורכב מכמה הופעות במקומות שונים שצולמו במיוחד לצורך האלבום. בנוסף, בין אוקטובר 2000 עד אוקטובר 2001 אלפאוויל שיחררה כמעט כל חודש שיר חדש להורדה בחינם באתר הרשמי שלה.
ב- 2001 הוציאה הלהקה שני אלבומים במכה, האחד היה אלבום רמיקסים בשם Forever Pop, בו השתתף בין היתר הדיג'יי והיוצר הגרמני פול ואן דייק. האלבום השני היה די.וי.די בשם Little America, שבו מתועדות שתי הופעות מסולט לייק סיטי שביוטה, ארצות הברית.
ב-2003 שיחררה הלהקה אלבום במהדורה מוגבלת בשם CrazyShow, ממנו יוצרו 2500 עותקים בלבד. ברנהרד לויד לא לקח באלבום שום חלק, וזמן קצר לאחר צאתו עזב רשמית את הלהקה.
Song for No One
קליפ ראשון לאחר 16 שנה
פעילות בעידן החדש
ב- 2010 אלפוויל חזרה עם אלבום סטודיו מסחרי ראשון מאז Salvation של 1997 בשם Catching Rays on Giant .כבר בשבוע הראשון להשקתו האלבום הגיע למקום ה-9 של מצעד האלבומים הגרמני. האלבום יצא בפורמטים CD והורדה דיגיטלית, ובנוסף במהדורה רגילה ומהדורת דלוקס עם שירי בונוס ודיוידי, שמלבד הקליפים הכיל גם סרט תיעודי בתלת מימד, הערכה סופקה עם משקפי תלת מימד להשלמת החוויה. הלהקה קיימה מסיבת השקה אקסקלוסיבית ביותר לאלבום במועדון הקואסימודו בברלין, אליה הוזמנו רק חבריהם ומעריצים מקורבים.
קלידן הלהקה מרטין ליסטר נפטר באופן מפתיע ב-21 במאי 2014. בלהקה נותרו שלושה לאחר מותו: מריאן גולד הסולן, דיוויד גודס על הגיטרה וג'ייקוב קירש על התופים. כרגע הלהקה עדיין מופיעה ועובדת על חומרים חדשים.