השירים של פלורנס אנד דה מאשין | Florence and the Machine best songs
להקת הארט פופ/ אינדי רוק האנגלית פלורנס אנד דה מאשין (נכתב גם כ- Florence + the Machine) בראשות הסולנית פלורנס וולש הוציאה לאור עד היום שלושה אלבומי אולפן, שני אלבומי הופעה חיה וארבעה EP (ראשי התיבות של Extended Play- השמעה מוארכת, נחשב לאלבום יחסית לסינגל שמכיל שיר אחד או שניים, אך קצר מכדי להיות אלבום מלא שמכיל מעל ל- 10 שירים). וולש היא גם כותבת השירים העיקרית של הלהקה, גדלה על הווייט סטרייפס וקייט בוש ומושפעת מהם רבות. וולש מעידה על עצמה שהיא כותבת שירים מטאפוריים בהם "סיפורים עם השלכות ובעיות מוסר מוזרות".
הלהקה נוסדה בשנת 2007, פלורנס וולש אשר נשרה מלימודי הקולג' ללימודי אמנות תפסה את תשומת ליבו של מגלה כשרונות בזמן ששרה קאברים לזמרי מוטאון בשירותים של מועדון לילה, בהיותה שיכורה. מקור השם מצוי בבדיחות פרטיות שרצו בין וולש לקלידנית הלהקה איזבלה סאמרס שכונתה על ידה "מכונה", בזכות מקצוענותה באפקטים מוזיקליים ועיבודי סאונד אלקטרוניים. הלהקה קיבלה את חשיפתה ההתחלתית בברטניה בזכות התחבבותה על אמצעי התקשורת הבריטיים, במיוחד ה- BBC שהעניק לה חשיפה רבה בתכנית "BBC Introducing" שתומכת באמנים חובבנים. בטקס פרסי המוזיקה הבריטית של 2009 פלורנס אנד דה מאשין קיבלה את פרס "בחירת המבקרים" המתרכז באמנים בריטים חדשים ומתפתחים, מטעם פאנל מומחים בתעשיית המוזיקה הבריטית. ציור: electrasinclair.deviantart
Kiss with a Fist
"Lungs"
שוחרר ביולי 2009
1. "Dog Days Are Over"
2. "Rabbit Heart (Raise It Up)"
3. "I''m Not Calling You a Liar"
4. "Howl"
5. "Kiss with a Fist"
6. "Girl with One Eye"
7. "Drumming Song"
8. "Between Two Lungs"
9. "Cosmic Love"
10. "My Boy Builds Coffins"
11. "Hurricane Drunk"
12. "Blinding"
13. "You''ve Got the Love"
אלבום הבכורה של פלורנס אנד דה מאשין הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי בינואר 2010- 5 חודשים לאחר צאתו. לאחר מכן הגיע Lungs למעמד פלטינה מחומש בממלכה, פלטינה מרובעת באירלנד ומשולשת באוסטרליה.
הסינגל השני Dog Days Are Over דורג 21 במצעד הבילבורד האמריקאי והגיע למעמד פלטינה בארה"ב.
הסינגל החמישי You've Got the Love- קאבר למקור של קנדי סטאטון מ- 1986 והחידוש של להקת The Source הגיע למקום החמישי במצעד הבריטי, ותשיעי באוסטרלי.
Drumming Song
Cosmic Love
Dog Days Are Over
You've Got the Love
Rabbit Heart (Raise It Up)
"Ceremonials"
שוחרר באוקטובר 2011
1. "Only If for a Night"
2. "Shake It Out"
3. "What the Water Gave Me"
4. "Never Let Me Go"
5. "Breaking Down"
6. "Lover to Lover"
7. "No Light, No Light"
8. "Seven Devils"
9. "Heartlines"
10. "Spectrum"
11. "All This and Heaven Too"
12. "Leave My Body"
What the Water Gave Me
האלבום השני של פלורנס אנד דה מאשין נכנס היישר למקום הראשון של מצעד האלבומים בבריטניה, אירלנד, אוסטרליה וניו זילנד. תרם לקידומו הסינגל המקדים What the Water Gave Me שדורג 24 במצעד הבריטי, 13 באירי ו-15 בניו זילנדי. הסינגל הבא Shake It Out דורג בשיאו במקום ה- 12 במצעד הבריטי והיה לחמישי של הלהקה בטופ 40 של המצעד הבריטי. כמו כן גרף הסינגל הצלחה בינלאומית יחסית עם מקום 72 בבילבורד, ומקום שני באירלנד.
הסינגל הרביעי (Spectrum (Say My Name דורג ראשון במצעד הבריטי וכבר בבכורתו במצעד, הראשון של הלהקה להגיע להישג.
No Light, No Light
What the Water Gave Me
Lover to Lover
Spectrum
Shake It Out
"How Big, How Blue, How Beautiful"
שוחרר ביוני 2015
1. "Ship to Wreck"
2. "What Kind of Man"
3. "How Big, How Blue, How Beautiful"
4. "Queen of Peace"
5. "Various Storms & Saints"
6. "Delilah"
7. "Long & Lost"
8. "Caught"
9. "Third Eye"
10. "St Jude"
11. "Mother"
What Kind Of Man
Ship To Wreck
דיוות הארט-פופ פלורנס וולש חוזרת עם אהבה מחודשת לגיטרות רועשות ווקאליות מהנשמה.
הסט של פלורנס והמאשין בסדרת ההופעות MTV Unplugged ב-2012 הייתה מהפנטת. ניתן היה לראות את קול המקהלה של פלורנס וולש שובב להדהים, נקי וערום ממניירות קתדרליות ועטיפות קוליות, שרה להיטים וקאברים (כולל את השיר של אוטיס ראדינג Try a Little Tenderness ) מגובה ברקע עם כלי נגינה מעץ ונרות. נראה כי התקליט הראשון של הלהקה מאז אותה הופעה מוגדרת על ידה: לבסוף, וולש נשענת באופן מובהק לתוך רוק קלאסי וצלילי מוזיקת סול אשר קולה תמיד פלירטט איתם, ממש כמו אופיליה השייקספירית בחצאית מיני מודרנית.
התזמון מרגיש נכון. וולש הגיחה לתוך העולם המוזיקלי בצילה של איימי וויינהאוס, ואלבום הבכורה של פלורנס אנד דה מאשין אשר יצא ב- 2009 היה בדיוק עם הגחת מגה-ההצלחה של אדל- שתי זמרות מאותו הסוג, דיוות סול עם צליל קלאסי אשר מאפיין את שתיהן ומזכיר קצת את פעם. לוולש היה קטע וסגנון משלה, בולטת יותר באופן תיאורטי: רוק אומנתי-קולנעי אשר התכתב אחורה עם קייט בוש והתכתב קדימה ועתידית דרך שיתופי פעולה עם מפיקי מוזיקת דאנס כגון ג'יימי אקס אקס וקלווין האריס. העוזר המרכזי שלה בסיפור הזה הינו המפיק מרקוס דרווס (שעבד בין היתר עם ביורק, ארקייד פייר, קולדפליי), מי שעוזר לאמני רוק להתמקצע בסגנון הפופ. ניתן לראות מה דרווס ו- ווולש עושים בשיר שכתבו יחד Queen of Peace. התופים בסגנון אפריקאי –גות'י נעלמו והוחלפו בתיפופי רקע בסגנון מיד-טמפו מוטאון אשר עורבבו בטמבורין זוהר ונצנוצי אורקסטרה. הסינגל הראשון What Kind of Man מתחיל עם אטמוספרה אלקטרונית, אך זה למעשה טריק: גיטרה גלומה נכנסת בסערה מעל לתופים רועשים וקול אבירי. וולש אינה הזמרת הקצבית ביותר: הסגנון שלה הוא יותר צלילים עוצמתיים ומוחזקים וביטוי קולי דרמטי, בנוסף לתנועות הרוק שלעיתים הורגשו כמוגזמים בעבר. אך ב- What Kind of Man היא מכה כמאגרף עטור פרסים.
Queen of Peace
המתח גורם לכך ש- How Big, How Blue, How Beautiful הוא תקליט סקסי אשר דבק בתבניות מוכרות: אישה הנאבקת עם מאהבים ורגשות, לעיתים תכופות עם התייחסות תנ"כיות, אומץ נוזלי כאמצעי עזר ואינטנסיביות המצטיירת כאלימה כמעט. אך הטווח התרחב. וולש שרה על חציית קאניונים, לנשוק לשמיים ולעטוף את כדור הארץ סביבה. בשיר Ship to Wreck, להיט מצלצל של גיטרה מסוגגנת בפופ של שנות ה- 80, היא מצויה במיטה עם לוויתן רוצח אשר "מחזיק אותה בשיניים". בשיר Delilah היא נוסעת אחורה בזמן בכדי לחגוג באופן משוגע עם האישה ההרסנית מהברית הישנה (ביבליה, התנ"ך בקאנון הנוצרי) בגרוב צפוני ישן. השיר Long and Lost- אולי הרגע הכי שרלוט ברונטה המשולבת עם קייט בוש אי פעם- הינו שיר מדהים המשלב קטעי בריטים מאיימים לרקע קולות הרמוניים.
לקראת סוף התקליט, האמנית פופ מהמאה 21 חוזרת, ולא רגע מוקדם מידי. השיר St Jude הממכר, אשר היא שרה מעל לסגנון גארג' וההמנון המעודד Third Eye (נקודת השיא של התקליט) מזכירים את הקאבר הידוע שלה לשירם של דרייק וריהאנה Take Care. בתחום אשר מלא במחדשים של מוזיקה ללא מטרה, וולש משתמשת כאן בעבר בכדי להגיע להווה. תראו אותה מיילת לירח בשיר הסיום Mother, עם קטעי הגיטרה הבשרניים וקריאות רוק מובהקות אשר מציגות את אהבתה לג'פרסון איירפליין- כמעט ומצופה ממנה להפוך לסגנון של "White Rabbit" עם הציווי המתמיד שלה ל- "תאכיל את הראש". ובמובן מסוים, בסגנונה האומנתי והאנגלי, זה בדיוק מה שהיא עושה.
מקור:
Will Hermes. RollingStone. June 2, 2015