מתוך 13 השירים שבאלבום, 5 בעלי שמות שקשורים באוכל- Breakfast, Jerk Ribs, Hooch, Friday Fish Fry, Biscuits n' Gravy-  קליס לא שרה על המאכלים הללו כשלעצמם, אלא מבחינה פילוסופית ניתן לקשר בין סוג הארוחה לסגנון השיר. בנוסף השמועות מספרות שבמקרים בהם תהליך בחירת שם נורמלי לשיר היה תקוע, הוחלט כי השם יהיה לפי המנה שהיא הכינה בזמן הקלטת אותו שיר.

מלבד החינניות בכל הקשור להיבט הקולינרי, האלבום גם טומן בחובו צד רציני ורגיש של החיים האישיים. הוא מגיע לאחר הפסקה של 4 שנים, במהלכם חייה עברו טלטלה עם גירושים מלוכלכים מהראפר נאז. הוא היה הראשון שהגיב מוזיקלית על התקופה בשניים משיריו ואמר עליה דברים שליליים, וזהו הזמן שלה להגיב. למרות שכבר בשיר הראשון Breakfast היא מקדימה ואומרת "כל כך הרבה ממי שאנחנו מגיע ממי שלימד אותנו איך לאהוב", וטוענת שבחישה בזיכרונות הרעים יעשו רק רע לשניהם, הליריקה בהמשך כן מדברת על הרשלנות שלו בתור אב. כך למשל בשיר Hooch (שפירושו משקה חריף או רעיל) מגיעה תגובה חריפה כשהיא שמציינת שמסמכי הגירושים הוגשו רק כמה שבועות טרם לידת בנם "לא זכינו אפילו לדבר המינימלי של שמחת לידה", ובנוסף אומרת שהאב ניתק את עצמו מתרומה להתפתחות של תינוקם. עד כמה שקליס מסוגלת לשמור על קור רוחה, האלבום מתברר כאלבום פרידה מוצלח שלא לוקח שבויים. 

​

השיר שזוכה להכי הרבה מחמאות בביקורות הוא דווקא כזה שאינו קשור לנאז וגם לא לאוכל, זהו הקאבר לשיר Bless the Telephone של לאבי שיפרס מ- 1971. בלדה ווקאלית ואקוסטית פשוטה שמתאימה באופן מושלם לקולה העשיר של קליס, ונשמעת מתוקה וכנה תודות להכפלת המילים על ידי הזמר סאל מסקלה שמלווה איתה במלודיה.