הכל על לנה דל ריי | Lana del Rey best songs

"Lana Del Ray"

שוחרר בינואר 2010

1."Kill Kill"

2. "Queen of the Gas Station"

3. "Oh Say Can You See"

4. "Gramma (Blue Ribbon Sparkler Trailer Heaven)"

5. "For K, Pt. 2"

6. "Jump"

7. "Mermaid Motel"

8. "Raise Me Up (Mississippi South)"

9. "Pawn Shop Blues"

10. "Brite Lites"

הקשיים בהוצאת אלבום הבכורה: באפריל 2005, דיסק דמו עם שבע רצועות מוזיקה הגיע למשרד זכויות היוצרים האמריקאי תחת שמה של אליזבת וולדריג'. הדיסק נשא שתי כותרות: "Rock me stable", ו-"“Young like me. שמות השירים אינם ידועים. בין השנים 2005-2006 הקולט אלבום נוסף בשם "Sirens". הפעם השתמשה דל ריי בשם הבמה "May Kailer". 

ההופעה החיה הראשונה של דל ריי היתה בשנת 2006 בתחרות של זמרים יוצרים, שם פגשה את ואן וילסון, נציג של חברת התקליטים הפרטית "5 points record" . שנה לאחר מכן, דל ריי חתמה איתם על חוזה הקלטות בסך עשרת אלפים דולר, בעודה סטודנטית בשנה הרביעית ללימודיה ומתגוררת בפארק קרוואנים בניו ג'רזי. 

זמן קצר לאחר מכן היא החלה לעבוד עם המפיק דוד קיין איתו יצרה והוציאה את ה- EP הראשון שלה (EP- מיני אלבום, מונח שיחזור על עצמו גם בהמשך). הוא יצא לאור באוקטובר 2008 תחת השם Kill Kill והכיל שלושה שירים בלבד. דל ריי הסבירה כי "דוד ביקש לעבוד איתי יום לאחר שקיבל את הדֶמוֹ שלי. הוא ידוע כמפיק עם הרבה יושרה ועם עניין בעשיית מוסיקה שהיא לא רק פופ". נראה היה שדל ריי מתקדמת בכיוון הנכון, אך האלבום עליו עבדה עם קיין נגנז לבסוף, ובעקבות זאת היא החליטה לשנות כיוון והחלה לעבוד בשירות לקהילה. "עזרה לחסרי בית, שיקום מכורים לסמים ולאלכוהול – זה מה שעשיתי במשך חמש שנים", סיפרה. באותה תקופה היא גם "התאפסה " על שם הבמה הסופי שלה, שבהקשר של בחירתו סיפרה: "רציתי שֵם שאוכל לעצב את המוזיקה לפי כיוונו. ביקרתי במיאמי די הרבה באותה התקופה, ודיברתי הרבה ספרדית עם החברים שלי מקובה. השם 'לנה דל ריי' הזכיר לנו את הזוהר של חוף הים. זה מצלצל מדהים, מתגלגל על קצה הלשון". עוד היא סיפרה כי עורכי הדין ומנהליה אהבו את השם לנה דל ריי ושכנעו אותה לאמץ אותו כשם הבמה שלה.

Yayo

​11. "Put Me in a Movie"

12. "Smarty"

13. "Yayo"

אלבום הבכורה שלה (באורך מלא) Lana del Rey שוחרר בינואר 2010. אביה, רוברט גרנט, עזר בשיווקו של האלבום, שהיה זמין לרכישה ב-iTunes לתקופה קצרה לפני שהוסר- דוד קיין, המפיק שלה, יחד עם הבעלים הקודם של חברת התקליטים, דוד ניכטרן, הצהירו כי דל ריי קנתה בחזרה את הזכויות לאלבום מחברת ההפקה והפסיקה את ההפצה שלו. בהמשך, דל ריי פגשה את מנהליה הנוכחיים, בן מוסון ואד מילט, ותוך שלושה חודשים מפגישתם הם עזרו לה לצאת מהחוזה שלה גם עם חברת התקליטים "5 points records", שם לטענתה "שום דבר לא היה קורה".

"Born to Die"

שוחרר בינואר 2012

1."Born to Die"
2. "Off to the Races"
3. "Blue Jeans"
4. "Video Games"
5. "Diet Mountain Dew"
6. "National Anthem"
7. "Dark Paradise"

8. "Radio"

9. "Carmen"
10. "Million Dollar Man"

11. "Summertime Sadness"
12. "This Is What Makes Us Girls"

מהדורת דלוקס:

13. "Without You"

14. "Lolita"

15. "Lucky Ones"

הפריצה הגדולה: לאחר שהעלתה כמה מהאלבום הראשון הגנוז לערוץ היוטיוב שלה, דל ריי הוחתמה על ידי Starnger Records, ושחררה את סינגל הבכורה שלה​ Video Games, דל ריי סיפרה: "אני פשוט שמתי את השיר הזה באינטרנט לפני כמה חודשים כי הוא היה האהוב עליי. אם להיות כנה, זה לא היה אמור להיות סינגל אבל אנשים באמת התלהבו מזה". השיר זיכה אותה בפרס Q כ- "הדבר הגדול הבא" באוקטובר 2011, ובפרס נובלו אייבור ל- "השיר העכשווי הטוב ביותר" בשנת 2012. באותה תקופה היא חתמה על עסקה משותפת עם חברת "Interscope Records" ועם חברת "Polydor" להפקת אלבום האולפן השני שלה.

Born to Die

דל ריי בנתה ציפייה לאלבום על ידי ביצוע מספר הופעות חיות, כגון קונצרטים לקידום מכירות והופעות בתוכניות טלוויזיה, וכן ביצעה שני שירים מהאלבום המתהווה בתכנית הבידור "Saturday Night Live" ב-14 בינואר 2012. הופעתה בתכנית עוררה תגובות שלילית מהצופים ומהמבקרים. מנחה התכנית, השחקן דניאל רדקליף, הביע לעומתם שביעות רצון מביצועיה של דל ריי, והוא הגן עליה על אף שלא ראה את הופעתה בתכנית. כתגובה לסערה התקשורתית דל ריי הגיבה ואמרה: "אני מוסיקאית טובה ואני בטוחה שיוצרת התכנית יודעת זאת. השתתפותי לא הייתה החלטה מקרית".

Video Games

האלבום Born to Die הגיע למקום הראשון ב-11 מדינות. הוא נמכר במהלך שנת 2010 ב- 3.4 מיליון עותקים, והפך להיות האלבום החמישי הנמכר ביותר באותה השנה. בארצות הברית, האלבום נכנס לרשימת "200 האלבומים של השנה", נשאר 36 שבועות במצעד והגיע למקום ה- 76. באופן מפתיע, דל ריי הודיעה בראיון לרשת התקשורת הספרדית RTVE ביוני 2012 ​​שהיא כבר עובדת על אלבום חדש. בנובמבר אותה השנה היא סיפרה בראיון עם טים בלקוול לתחנת רדיו במלבורן אוסטרליה, שהאלבום שישתחרר בנובמבר הקרוב לא צפוי להיות אלבום חדש, אלא אלבום EP עם חומרים שלא שוחררו. היה זה Paradise, ששוחרר גם כ- EP בפני עצמו ואח"כ גם כמהדורה מורחבת של Born to Die. 

National Anthem

Summertime Sadness

לגבי הביקורות שתיארו את האלבום כעצוב סיפרה דל ריי: "אני לא עצובה, אני שמחה. השמחה שלי נובעת מכך שאני שלמה עם הדרך בה דברים התפתחו. היו לי זמנים קשים יותר, אבל התאוששתי והתחזקתי בזכות עיסוקים רבים שיש לי. ולמצוא אהבה אמיתית הוא משהו שבאמת נותן לי השראה לכתוב שירים".

Blue Jeans

"Paradise"

שוחרר בנובמבר 2012

1. "Ride"

2. "American"

3. "Cola"

4. "Body Electric"

5. "Blue Velvet"

6. "Gods & Monsters"

7. "Yayo"

​8. "Bel Air"

בונוס אייטונס:

9. "Burning Desire"

בספטמבר 2012 יצא הסינגל הראשון Ride מתוך המיני אלבום החדש של דל ריי Paradise ,הקליפ של השיר הוקרן לראשונה בתאטרון Aero בסנטה מוניקה שבקליפורניה, וחלק מהמבקרים קטלו את הווידאו בטענה שהוא אנטי-פמיניסטי ומעודד זנות. ב- 19 בספטמבר 2012 שוחרר הקליפ עבור השיר Blue Velvet באמצעות H&M, ביום שלאחר מכן הוא הפך זמין לרכישה כפרומו וב- 25 בספטמבר יכלו המעריצים לרכוש אותו כסינגל.

* זו אינה עטיפת ה- EP אלא עטיפת הסינגל הראשון מתוכו Ride

Young and Beautiful

Blue Velvet

Ride

לצד העבודה על האלבום Paradise, דל ריי הודיעה ​​על כוונתה להשיק סרט קצר בשם Tropico, הוא צולם בסוף יוני 2013 בבימויו של אנתוני מנדלר. ב-22 בנובמבר 2013 שוחרר טריילר רשמי של הסרט ובסופו נמסר כי הסרט יעלה לחשבון ה- VEVO (ערוץ וידאו רשמי ברשת) הרשמי של דל ריי ב- 5 בדצמבר 2013. הקרנת הבכורה של הסרט הקצר התקיימה ב- 4 בדצמבר בהוליווד. לפני הקרנת הסרט, פנתה דל ריי לקהל ואמרה: " רק רציתי שנהיה כולנו יחד כדי שאוכל לנסות ולסגור את הפרק הזה, לפני שאני משחררת את האלבום החדש Ultraviolence. יומיים לאחר הקרנת הבכורה, יכלו מעריציה של דל ריי לרכוש ב- iTunes את הסרט "Tropico", בפורמט EP שכלל שלושה שירים מתוך הסרט בביצועהּ.

האלום השלישי: ב- 20 בפברואר דל ריי פרסמה בחשבון הטוויטר שלה תמונה של דן אורבך ושלה, עם הכיתוב "אני ודן אורבך שמחים להציג בפניכם את Ultraviolence". הסינגל הראשון לקידום האלבום- West coast, שוחרר ב- 14 באפריל. ב- 23 במאי, דל ריי ביצעה שלושה שירים בחגיגת טרום-החתונה של קנייה וסט וקים קרדישיאן בארמון ורסאי. קנייה וסט השתמש בעבר בשיר של דל ריי בהצעת הנישואין לאשתו קים Shades of Cool- שהיה גם הסינגל השני מתוך האלבום. הסינגל השלישי שהוא גם שיר הנושא של האלבום- Ultraviolence, שוחרר ב- 4 ביוני. ארבעה ימים לאחר מכן שוחרר הסינגל הרביעי שנקרא Brooklyn Baby.  

לבסוף, ב- 13 ביוני 2014, השיקה דל ריי את האלבום בשלמותו והוא הופץ בבת אחת ב- 12 מדינות, ביניהן ארה"ב ובריטניה. כבר בשבוע הראשון נמכרו 880,000 עותקים מהאלבום ברחבי העולם והגיע במהרה למקום הראשון במצעד הבילבורד. את אלבום האולפן השלישי שלה, הגדירה דל ריי כאלבום "יותר מופשט, אבל עדיין קולנועי וחשוך". המוזיקה של דל ריי באלבום השלישי זוהתה בסאונד ובאיכות הקולנועית שלה, והוזכרה ביחסים שלה להיבטים שונים של תרבות הפופ, במיוחד זה של שנות החמישים והשישים של אמריקה.

"Ultraviolence"

שוחרר ביוני 2014

1. "Cruel World"

2. "Ultraviolence"

3. "Shades of Cool"

4. "Brooklyn Baby"

5. "West Coast"

6. "Sad Girl"

7. "Pretty When You Cry"

8. "Money Power Glory"

9. "Fucked My Way Up to the Top"

10. "Old Money"

11. "The Other Woman"

-מאת: אביב פולינס- אלבומה החדש של לנה דל ריי הוא מסע מלנכולי של התמכרויות חסרות תקנה וחלומות אמריקאים שהתפוצצו לרסיסים.  לפני שלוש שנים היה נדמה שדל ריי התמקמה בתודעתנו כיוצרת פרובוקטיבית מן המניין: היא הצליחה להכיר לעולם מוסיקת הפופ טעמים מוסיקליים שלא נשמעו לפניה, בעיקר היה זה הז'אנר האיטי עם הקול הנמוך והמסתורי, בעזרתו היא עיצבה את עצמה ככוכבת במדיית הוידאו לצד ליידי גאגא וביונסה. אותה עסיסיות ומסתוריות שכל כך מאפיינת את לנה דל ריי הוא הגרעין של המותג שבנתה לעצמה כאחת מהזמרות-יוצרות הייחודיות של זמננו.

West Coast

באלבום החדש דל ריי החליטה להיפרד בנימוס מההיפ- הופ של האלבום הקודם ולנסות כיוון חדש בעזרת שיתוף פעולה עם דן אורבך- מפיק האלבום שמוכר בעיקר כחבר בלהקה The Black Keys. אורבך מוסיף נימה שונה לחלוטין לאלבום, מבלוזים מעוררי השראה ועד לגיטרה פסיכודלית. Ultraviolence מכר 182,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו ודורג ראשון במצעד הבילבורד האמריקאי באותו שבוע, הישג אליו שני האלבומים הראשונים לא הצליחו להגיע. 4 סינגלים יצאו עד כה בהורדה דיגיטלית- West Coast, Ultraviolence, Brooklyn Baby, ו-Shades of Cool, לשניים האחרונים הופק קליפ בבימוים של וינסנט הייקוק וג'ייק נאבה בהתאמה.

האלבום מורכב מבלדות אפלות שמעלות אווירה טראגית, ועולה ההרגשה שזה מצעד של נשים שמתאבלות על גברים שמתייחסים אליהן רע, אך משום מה הן עדיין לא יכולות לעמוד בפניהם. אבל יש גם את ההיפך הגמור עם פמיניזם לוחמני, בשיר Cruel World דלל ריי פותחת במילים "אתה משוגע בשבילי" כתשובה לפתיחה ב- EP הקודם שלה- Paradise, כשבשיר Ride היא שרה מתוך תבוסתנות "נמאס לי להרגיש כל כך משוגעת". כמובן שכשבשיר- Brooklyn Baby הוא קורא לה מטומטמת, היא מגיעה למסקנה שהוא גם ככה לא מגניב כמוה בכל מקרה. לנה דל רייי אינה קים גורדון, אבל היא בטוח מוכנה ללמוד.

Shades of Cool

הסינגל השלישי שנושא את שם האלבום- Ultraviolence מכיל ליריקה חריפה אפילו בסטנדרטים של דל ריי, עם ביטויי עוינות ואהבה שמשתמעים לשתי פנים, בראיון היא מנסה להסביר מה עומד מאחורי השיר: "יש כל כך הרבה דברים (שהשיר מדבר עליהם), באמת.. אני מניחה שאחד מהם היא החוויה שהייתה לי עם אדם שהאמין שבשביל לבנות אותי צריך קודם לשבור אותי ואז לבנות מחדש. ולמרות שלא הסכמתי עם הלך הרוח הזה, יש משהו בלהרפות בשבילי עם סוג מסוים של דמות נוסח גורו הזאת. זה קצת כמו להיות מאוהב באקט של כניעה, מכך שאתה מבולבל אם זה רעיון טוב". 

רגע לפני שאנו נפרדים מאלבומה המיוחד של דל ריי אי אפשר שלא להתעכב על דבר מעניין נוסף שאמרה בראיון, כשנשאלה האם היא מרגישה חובה להעניק בחזרה לאנשים את הכישרון שהתברכה בו, ובעצם- בשביל מי היא עושה את זה? "בכנות, אני מרגישה קשר חזק עם אלוהים. כל מה שאני עושה זה למען מישהו שמעולם לא פגשתי, שנמצא מעבר לבינתי. באמת, מערכת היחסים הקבועה שלי היא עם משהו אלוהי, איתו אני מרגישה קשר חזק כמו שלא הרגשתי מעולם עם מישהו על פני האדמה".

- לחץ כאן לביקורת האלבום השישי Norman Fucking Rockwell -

הליריקה היוצאת דופן של דל ריי שהפכה לסימן ההיכר שלה באה לידי ביטוי עם שימוש בדימויי מזג האוויר: "השמש גם עולה", "התייחסות לשקיעה וגפן" ועוד. אז מזג האוויר המוזר לא מצא לנכון להרפות מדל ריי, אבל העיקר שביצירה המובאת לפנינו היא הצליחה למצוא הרכב מוזיקלי שמביא את החזון ואת הייחודיות שלה לכמעט עד כדי שלמות. על סימן ההיכר בכתיבתה היא מספרת בראיון שנתנה ל- NPR music, בו היא מתוודה על מקורות ההשראה שלה וכיצד הם השפיעו על יצירתה: "אני חושבת שהדבר שבאמת קיבלתי מאלן גינזברג היא היכולת לספר סיפור דרך סוג של ציור תמונות עם מילים. וכשנודע לי שיש מקצוע שמשלב את זה, זה היה מרתק בשבילי. זה פשוט הפך לתשוקה שלי בן רגע, לשחק עם מילים ושירה". 

אבל עם גודל הציפייה מגיעה גם האכזבה מעטה. לא קל לקיים את החזון והייחודיות של דל ריי עד תום ללא מורדות, וניתן לראות שמתחילת המחצית האחורית של Ultraviolence המצב מתחיל לקרטע מעט, המנגינות קצת פחות מעניינות, ובמקום אגדות מלודרמטיות נראה שהיא מסתפקת בחזרה אוטומטית על מה שבטוח ונוח לה.

Ultraviolence